מי
מעולם לא הרגשתי בבית במקום אחד, או בסוג אחד של מוזיקה.
גדלתי על נגינת פסנתר קלאסי, שקועה בשומאן ובטהובן. אבל תמיד אהבתי גם מוזיקה אחרת, ואני מלחינה כדי לחבר בין העולמות האלה מחדש. עבורי זה אומר להחזיר מסורות מוזיקליות שונות אל תוך העולם המורכב של המוזיקה הקלאסית. כמו שהיא היתה תמיד, עד למאה הקודמת. אני כותבת כדי לחבר אותה מחדש לאנשים, לקהל.
מטאל ומוזיקה ערבית קלאסית. שניטקה ורוק אוונגרדי. הפרודיג'י ואלבומי המיתרים של ביורק. בראד מהלדאו וסביאטוסלב ריכטר. תזמורות, נגני ג'אז, מפיקי פופ. הייתי פוסט-מודרנית בזהות שלי לפני שידעתי בכלל מה זה אומר.
בלי מקום אחד מובהק לקרוא לו בית, אני נעה ונדה בין ז'אנרים וסצנות מוזיקליות. כל יצירה סוללת את דרכה אל הקהל שלה — ללא קיצורי דרך, וכל אחת מהן מאפשרת לי להתחבר לאנשים שאולי לעולם לא הייתי מגיעה אליהם אחרת.
המאחד הוא לא הסגנון, אלא השאלה שאני ממשיכה לשאול: עבור מה, ולמי, הקול שלי נחוץ ביותר עכשיו?
— Aviya Kopelman
לביוגרפיה המלאה →